המוח שלנו אוטומטית מתמקד במה אנחנו לא רוצים. כשאנחנו כותבים את החזון אנחנו רוצים להתמקד במה שאנחנו כן רוצים (למשל – במקום "לא לחוץ" נכתוב "רגוע")

לפני שמתחילים "לחפש" (עובדים, עבודה, זוגיות ועוד…) מדייקים עם עצמנו מה אנחנו באמת רוצים וחיים בסרט הכי הזוי שאפשר!

חלק מחוקיות הזימון היא לא להיאחז. אנחנו משחקים עם היקום. אנחנו לא תלויים בו. אנחנו מזמנים את מה שאנחנו רוצים הכי בקטע של משחק!

את החזון אנחנו כותבים בלשון:

הדבר הכי חשוב בכתיבת החזון זה:

ועכשיו, מהחוויה שלך (אין פה תשובה נכונה או לא נכונה. סמנ.י מה שהכי נכון עבורך :) ) – 

איך היה לך לכתוב את החזון שלך ולהרגיש אותו קורה? ממש להרגיש אותו כאילו שזה קורה עכשיו? הצלחת לדמיין את זה?