איך לחזק את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו?

טוב,

אז את הכלי הזה פיתחתי מתוך חוויה קשה שהייתה לי באימהות. 

כשהפכתי לאימא בפעם הראשונה, חוויתי הרבה מאוד רגשות אשמה (לא אומר שהיום אני לא חווה, כן?.. זה בילד אין עם האימהות משהו..). 

היה רגע שכעסתי על רומי והרגשתי ממש רע עם עצמי. אבל ממש!

אם את אימא שקוראת את זה עכשיו – אני מניחה שאת ממש מבינה על מה אני מדברת. 

הביקורת העצמית שהשתלטה לי בתודעה – 

"איזו אימא גרועה את! ולמה ככה התפרצת? ואיך לא שלטת בעצמך? 

מסכנה הילדה. מה בסך הכול היא רוצה? תשומת לב?.."

מיותר לציין כמה שהביקורת העצמית הזו רק הכניסה אותי לעוד יותר מרה שחורה

שגרמה לי להיות אימא עוד יותר לא נעימה לבריות. 

אז מה עשיתי בזה?.. 

ביקורת עצמית.. 

מדהים כמה אנחנו חושבים שהיא משפרת אותנו, אבל היא עושה בדיוק את ההיפך. 

אני זוכרת שהיה רגע שפתאום חשבתי לעצמי:

"רגע, אם מיקי (חברה ממש ממש טובה שלי – מיכל) הייתה מספרת לי שקרתה לה אותה סיטואציה עם הבן שלה, 

מה הייתי אומרת לה? גם לה הייתי אומרת כמה שהיא אימא גרועה?"

ואז הבנתי. 

הבנתי שאני כל כך ממהרת לשפוט את עצמי, לבקר את עצמי, לכעוס על עצמי,

אבל אם זה היה כלפי חברה טובה שלי – הייתי מתייחסת אליה אחרת לגמרי! 

מאז, בכל פעם שנתקלתי בביקורת עצמית, התאמנתי על זה ושאלתי את עצמי:

אם חברה טובה שלי הייתה בסיטואציה כמו שלי – מה הייתי אומרת לה?"

הייתי ממש אומרת לעצמי מה הייתי אומרת לה,

לפעמים ממש הייתי גם כותבת את זה,

ואז הייתי אומרת לעצמי את אותו הדבר. 

מדהים איך פתאום זה היה נשמע אחרת:

"בסדר, מאמוש. אז מה? את בסך הכול בנאדם! גם לך מותר לכעוס לפעמים".

והתרגול הזה הפך להיות ממש כלי – 

כלי החבר/ה הטוב/ה. 

כלי לפיתוח חמלה עצמית שכבר ניתן באהבה לאלפי אנשים 

ואני מאושרת לראות איך אנשים באמת משתמשים בו ביומיום שלהם. 

אז בפעם הבאה שתיתקלו בסיטואציה שבה אתם יורדים על עצמכם, כועסים על עצמכם, מתבאסים על עצמכם – 

תשאלו את עצמכם: 

"רגע, אם חבר/ה שלי, צילה/יוני/אלכס, היו בסיטואציה כמו שלי – מה הייתי אומר/ת להם עכשיו?"

ואת אותו הדבר שהייתם אומרים להם – תגידו לעצמכם. 

כי אתם צריכים את זה כרגע. 

אתם צריכים שבאמת תהיו שם בשבילכם. 

אבל באמת.